ברכה אחרונה לפריכיות אורז: נשיקות, דחיפות ועכשיו גם ברכות!
איזה רגע מרגש! אנחנו כאן כדי לומר שלום לפריכיות האורז שלנו, שהיו לְפֶלֶא מִינֵי חטיף שלנו. נכון, הן תמיד היו שם כשלא היה מה לאכול, מתוקות על בוקר או פשוט בתור תוספת לשקשוקה. עם כל קריספיותן, הן ליוו אותנו ברגעים גדולים וגם באלו הקטנים. אז הנה כמה נקודות שיזכירו לנו עד כמה הן היו מיוחדות:
סיבות לשמור על זיכרון מתוק
- הן תמיד שם: כשיהיה צורך במשהו קל וטעים, פריכיות האורז היו אמיצות ועמדו לצדנו.
- גיוון בלתי נגמר: עם חמאת בוטנים, ריבה, גבינה או אפילו כדור של שוקולד, איך אפשר לשכוח?
- ללא גבולות: בין אם ביער, בחוף הים או סתם בבית, הן תמיד אירחו אותנו.
למה עכשיו, למה ברכה?
כשרואים אותן נעלמות מהמדף, יש מצב שהלב שלנו מתמלא בעצב קל – אבל רגע! גם פריכיות האורז הגיעו זמנן, והגיע הזמן להודות להן על הכל! מה הן עשו בשבילנו? בואו נזכיר:
ולא נשכח!
- כשהיו לנשנוש המושלם: מי לא זוכר את הפעמים שצפינו בטלוויזיה ואכלנו פריכיות, מרוצים בעצמנו כמלכים?
- הן היו אחד מהחטיפים הבריאים: בשביל עוד ירק בצלחת או כתחליף לארוחת ערב של שלמה, היה שווה.
- זמן נהדר עם פריכיות: כל חבר טוב יודע שהן נשארות בשולחן הקטנטן של בילויים!
נשיקות אחרונות ופרידה חמה
אז כאשר אנחנו אומרים "ביאוש" לפריכיות האורז, נזכור שהן הביאו לנו קריספיות, טעמים והרבה נשיקות. ניתן להן את הבמה במוח שלנו ואולי, רק אולי, יצליחו לשוב אלינו בעתיד בצורת פריכיות שוקולד־מימוזה – נשמע טוב, לא?
אז תודה לך, פריכיות אורז! לא נשכח את התמונות: הגברת הצנועה עם שושנה של עיניים ו…, מעולם לא נעלמת מחיינו! נשיקות ונחזור לשדך אותן בכל פעם שנחווה נוסטלגיה מתוקה!