מעמד העלייה לתורה הוא מעמד מאוד מרגש להורים ולנער המתבגר. הילד שהופך בן רגע לנער למעשה מקבל לפי המנהג והמסורת היהודית, את עול התורה וזה מה שהופך אותו לבוגר. משפחות יהודיות רבות מקדשות את המעמד ונוהגות לחגוג את הטקס של עלייה לתורה במתחם בית הכנסת, שבת אחת אחרי יום ההולדת של הנער שהגיע לגיל 13.

בזמן הטקס, לעניי כל האורחים והמשפחה המתרגשת, הנער מתבקש לקחת חלק פעיל בכל המעמד של עליה לתורה, משמע, לברך את הברכות שהם לפני ואחרי הקטע בפרשה שהוא אמור לקרוא, בזמן של קריאת הפרשה ולפעמים גם בהפטרה. לכל משפחה יש את הבחירה מה יהיה החלק של הנער בתוך הטקס כשהמנהג הכי נפוץ הוא לשלב בין הברכות שהם קודמות או לאחר הקריאה בתורה, יחד עם פרק בפרשת השבוע.

תפילין לבר המצווה 

חלק מהמסורת היהודית בגיל בר המצווה באה לידי ביטוי גם בהנחת תפילין. את ההנחה הזו על הילד ללמוד מרב מוסמך שמסביר לו את הקדושה שבהליך ובמנהג. כבר ביום שהילד מגיע לגיל 13 והופך לנער ובוגר הוא מניח תפילין בשעות הבוקר. בתוך התפילין שאותו הוא כורך סביבו, יש תפילה מוכרת של קריאת שמע, כשמניחים את התפילין לבר המצווה למעשה מצמידים אותם לאזור הראש וגם על היד כזכר וסמל ולהזכיר לכל הערכים הכי חשובים שצריכים ללוות כל אחד מאתנו ביום יום, בכל עשיה ובכל מחשבה שלנו.

היום המרגש

ישנן הרבה החלטות שקשורות בארגון הטקס של בר המצווה והן תלויות בתיאום שנעשה עם בית הכנסת מבעוד מועד, וגם ברצונו של הנער לבלוט ולהופיע מול כל האורחים והמשפחה שלו. יש הרבה נערים שעולים לתורה בימי שבת בבתי הכנסת ברחבי הארץ ולעיתים הנער יאלץ לחלוק עם נערים נוספים את קטעי הקריאה ולכן כדאי לוודא שהוא מתאמן על קטע שונה מהאחרים. מאוד מומלץ להתכונן למעמד המרגש הזה, ללמוד את כל הקטעים ולשנן אותם מראש, ולהקפיד על קריאה שהיא על פי טעמי המקרא, שאינם כסימני הניקוד הרגילים.